במשך כשמונה שנים התובע עבד בחברה כמתקין שלטים יחד עם אחיו, והשניים היו מקבלים סידור עבודה להתקנת שלטים מהיום למחר. באחד הימים של אוגוסט 2015, התובע הודיע לבעל החברה (הנתבע) כי אינו חש בטוב ולכן לא יגיע לעבודה. בשלב זה החלה שרשרת של מסרונים זועמים מצד בעל החברה, בהם הורה לו האחרון שוב ושוב להגיע לעבודה. התובע מצדו חזר וכתב שהוא חולה, ובעל החברה כתב בתגובה "אני נוטה לא להאמין לך".

התובע אף פקסס אישור מחלה לפיו אינו מסוגל לעבוד ששה ימים, ובתגובה בעל החברה וגיסו (גם הוא עובד בחברה) הגיעו לביתו ולקחו את הרכב שקיבל לצרכי עבודה. יומיים לאחר מכן, כשחזר לעבודה, התובע לא שובץ לעבודה כלשהי והחברה התעלמה מבקשותיו לעבוד במפגיע. בימים הבאים התובע דרש מכתב פיטורים, אך ללא הועיל.

בתביעה שהגיש נגד החברה ונגד בעליה באופן אישי, התובע טען בין היתר כי פוטר בניגוד לדין באופן שרירותי ומשפיל, וללא זכות טיעון.

אלא שהחברה טענה מנגד שהתובע התפטר או החליט על דעת עצמו כי פוטר, על מנת לקבל פיצויים. עוד נטען כי מעשיו גרמו לנזקים כבדים של אובדן הכנסות, אובדן לקוחות, פגיעה במוניטין ועוד.

במילים אחרות התובע פוטר

השופט חסן הבהיר כי במקרה של ספקות לגבי מחלה של עובד, מעסיק רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית, אך אסור לו לעשות דין לעצמו רק כי יש לו "תחושה" שהעובד לא חולה. "אם הנתבעת חשדה בפסול כלשהו בתעודת המחלה של התובע, היה עליה לפעול כדי להזימה, וכל עוד היא לא עשתה כן, עליה לקבלה", כתב. 

מעבר לכך השופט הוסיף כי מצופה ממעסיק לנהוג עם עובדיו בתום לב ובהגינות, במיוחד כשמדובר בעובד ותיק ומקצועי.

בכל הקשור לסיום הקשר בין הצדדים, השופט חסן התרשם שגרסת התובע היתה עקבית ואחידה, בעוד שגרסת החברה התגלתה כ"לא אמינה בלשון המעטה". לאחר ניתוח העדויות, השופט שוכנע כי החברה לא סיפקה לתובע עבודה לאחר שחזר מחופשת מחלה, במטרה לגרום לו להתפטר.

כאשר ראתה שהתובע לא עוזב מרצונו, החברה זימנה אותו לשיחה בה דרשה ממנו לחתום על מסמך ארוך ובו "התחייבות להכשרת עובדים". לאחר שהתובע סירב לחתום על טופס זה וביקש להתייעץ עם עורך דין, נאמר לו ש"אין מה לעשות איתו", וכן "שישאיר את מפתחות הרכב וילך". "ובמילים אחרות, התובע פוטר מעבודתו", כתב השופט.

עם זאת, השופט קיבל את הטענה שלפיה יש לדחות את התביעה האישית נגד בעל החברה, והבהיר כי אין הצדקה לבצע "הרמת מסך" בינו לבין החברה מאחר שלא הוכח ניצול או שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת.

בסיכומו של דבר, החברה חויבה לשלם לתובע כ-105,000 שקל עבור פיצויי פיטורים, פיטורים שלא כדין, אי מתן הודעה מוקדמת והפרשי שכר. בנוסף תשלם החברה לתובע 8,000 שקל הוצאות.

• ב"כ התובע: עו"ד ניר לוי צרפתי, עו"ד מיכל קריספין
• ב"כ הנתבעים: עו"ד אליהו עמר, עו"ד שרון צעאדה

עו"ד אלכסנדר ספינרד עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין