היתר מהממונה הוא "נזכר" לבקש לטענתה רק כשנה לאחר מכן, ולאחר שהממונה החליטה שלא לאשר את הפיטורים הוא הציע לה לחזור לעבודה. אלא שבשלב הזה היא כבר מצאה מקום  עבודה אחר.

המעסיקה טענה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב שהרי לא ידעה במועד הפיטורים על ההיריון ואפילו הממונה קבע כי הם לא היו קשורים אליו.

מלבד זאת, נטען כי מספר ימים לאחר שהתובעת הודיעה על ההיריון המנהל הציע לה לחזור אך היא סירבה ודרשה פיצוי כספי.

לאחר שמשא ומתן בנושא כשל היא ניתקה קשר וכעבור כשנה שלחה לה מכתב התראה. בשלב הזה פנתה החברה לממונה למען הזהירות, ולאחר שהפיטורים לא אושרו הציעה לתובעת לחזור בשנית, אך היא שוב סירבה.

טמנה את הראש בחול

אלא שהשופטת יפית זלמנוביץ גיסין קבעה כי הנתבעת הפרה את הוראותיו הברורות של חוק עבודת נשים.

השופטת ציינה כי הוכח אמנם שמנהל הנתבעת הציע לתובעת לחזור אחרי ששוכנע שבאמת הייתה בהיריון אלא שבעניין זה היא מעדיפה את גרסת התובעת שלפיה ההצעה לא הייתה כנה ונעשתה מטעמים משפטיים גרידא.

השופטת הוסיפה עוד כי הנתבעת המשיכה בהתנהלות הקלוקלת שכן לאחר שהמשא ומתן נכשל היא "בחרה לנהוג כבת יענה ולטמון את הראש בחול" במקום למהר ולהגיש בקשה לממונה.  בנסיבות אלה, הפנייה לממונה אחרי קבלת מכתב ההתראה וההצעה החוזרת שניתנה לתובעת יותר משנה לאחר הפיטורים לא יכולה לסייע לה, קבעה.

לבסוף, השופטת ציינה כי העובדה שהממונה קבעה שהתובעת לא פוטרה בגלל ההיריון לא משנה דבר, כיוון שהחוק קובע בבירור שאי אפשר לפטר עובדת הרה ללא היתר, ולא משנה מה הסיבה העומדת מאחורי הפיטורים.

בנסיבות אלה נפסק כי העובדת זכאים לפיצוי בגובה 150% מהשכר שהפסידה עד תום חופשת הלידה, בקיזוז השכר שקיבלה באותה תקופה מעבודות אחרות. בנוסף, היא זכתה בפיצוי לא ממוני בגובה 10,000 שקל וכן בפיצויים על הפסדי דמי הבראה, כספי פנסיה ופיצויי פיטורים.  

בסך הכל נפסקו לתובעת 61,605.5 שקלים בנוסף ל-15,000 שקל עבור הוצאות משפט.

• ב"כ התובעת: עו"ד ארז כהן
• ב"כ הנתבעת: סיוון סבן הכהן, עו"ד לענייני עבודה

עו"ד חן ספקטור עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין