תוכן עניינים
ביטוח פנסיוני חובה
משנת 2008 ואילך, חלה חובה לבטח את כלל העובדים במשק בביטוח פנסיוני, כלומר, להפריש שיעור מסוים משכר העובדים, ולהעבירו לגוף פנסיוני שהעובדים בחרו בו. ההפרשות לגוף הפנסיוני ממומנות בחלקן על ידי המעסיק ובחלקן על ידי העובדים. החובה חלה גם כאשר מדובר בעובדים זרים.
החובה לבטח את כלל העובדים במשק בביטוח פנסיוני, חלה על עובדים שאין לגביו הסדר מיטיב, והיא מעוגנת בהוראות "צו הרחבה לפנסיה חובה" שהוצא על ידי שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים והיא חלה על עובדים:
מהו הסדר מיטיב?
במקרים מסוימים חל על העובדים "הסדר מיטיב", כלומר הסדר פנסיוני שתנאיו, מבחינת העובדים, טובים יותר מתנאי ההסדר שבצו ההרחבה הכללי.
הסדר מיטיב יכול להיות מעוגן בהסכם קיבוצי, בצו הרחבה או בהסכם העבודה האישי.
בכל מקרה, גם בנסיבות בהן חל הסדר מיטיב, המעסיק חייב להפריש עבור רכיב הפיצויים שיעור שאינו נמוך מהשיעור הקבוע ב"צו ההרחבה לפנסיה חובה".
על מי חל הסדר מיטיב?
הסדר מיטיב חל על עובדים, שבמועד הקובע (כלומר 1.1.2008) או במועד תחילת העבודה אצל המעסיק, לפי המאוחר, היה קיים לגביהם הסדר מיוחד מכח הסכם קיבוצי, צו הרחבה, הסכם אישי, מנהג או נוהג החל במקום העבודה. כלומר, הסדר לפיו המעסיק חייב לבטח את העובדים בביטוח פנסיוני, במקרים כגון אלה:
- ההסדר כולל הפרשות לביטוח פנסיוני ושיעור ההפרשות, לרבות לקרן פנסיה, עומד לכל הפחות על 18.5% מהשכר החל מ-1.1.2017.
- רשימה המקרים המלאה שבהם חל הסדר מיטיב, בסעיף 6 לצו הרחבה לפנסיית חובה (נוסח משולב)- 2011
תקופת הזכאות לביטוח פנסיוני
החובה להפריש שיעור משכר העובדים לביטוח פנסיוני, חלה לגבי עובד שמלאו לו 21 שנה, ולגבי עובדת שמלאו לה 20 שנה ועד לגיל פרישה חובה, בתנאי שהעובדים פרש מהעבודה ומשולמת להם קצבה (למעט קצבה המשולמת על ידי הביטוח הלאומי) כגון: קצבה בשל נכות המשולמת על ידי חברת ביטוח או קופת גמל.
תקופת המתנה
לעניין מועד תחילת הזכות, קיימת הבחנה בין עובדים שהתקבלו לעבודה כשאינם מבוטח בביטוח פנסיוני, לבין עובדים שבקבלתם לעבודה היו מבוטח כאמור.
- במקרה שהעובדים התקבלו לעבודה ויש להם ביטוח פנסיוני, הם יהיו זכאים להפרשות לביטוח פנסיוני כבר מיומם הראשון בעבודה, כלומר לא תחול עליהם תקופת המתנה כלשהי לפני שיבוטחו על-ידי המעסיק.
לפי צו ההרחבה, המעסיק רשאי לבצע את ההפרשות רטרואקטיבית, לאחר השלמת שלושה חודשי עבודה אצל המעסיק, או בתום שנת המס (לפי המועד המוקדם מבניהם). - במקרה שהעובדים לא היו מבוטחים בביטוח פנסיוני לפני תחילת עבודתם, הם יהיו זכאים לביטוח הפנסיוני רק לאחר שחלפו שישה חודשים מהיום שהתחילו את עבודתם.
לצפייה בתרשים זרימה המפרט הליך ההפרשה לפנסיה בגין עובד חדש, לחצו כאן.
סיום תקופת ההפרשות לפנסיה
מעסיק רשאי להפסיק את ביצוע ההפרשות לביטוח הפנסיוני, כאשר מתקיימים שני התנאים הבאים:
- העובדים הגיעו לגיל פרישה חובה.
- לעובדים משולמת קצבה כלשהי (למעט גמלה המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי), כגון: קצבת פרישה (פנסיה) או קצבת נכות מחברת ביטוח.
דוגמאות:
- עובדת שפרשה פרישה מוקדמת, המקבלת קצבת פרישה (פנסיה), ועובדת במקביל לכך, זכאית להפרשות לביטוח פנסיוני ממקום העבודה הנוכחי עד לגיל פרישה חובה.
- עובד שהגיע לגיל פרישה חובה, ממשיך לעבוד גם לאחר מכן ומקבל מהמוסד לביטוח לאומי קצבה כגון: קצבת זקנה, או קצבת שאירים זכאי, ממקום העבודה הנוכחי, להפרשות לביטוח פנסיוני, בתנאי שלא משולמת לו קצבה אחרת (שלא מהמוסד לביטוח לאומי).
שיעור ההפרשות לפנסיה
ההפרשות לביטוח פנסיוני מחושבות כשיעור משכרם של העובדים, וממומנות בחלקן על ידי המעסיק ובחלקן על ידי העובדים (ניכוי משכרם).
החל מתאריך 1.1.2017 שיעור ההפרשות הוא כדלקמן:
- חלקם של העובדים בהפרשות: 6%
- חלקו של המעסיק בהפרשות לפנסיה: 6.5%, או 12.5% במקרה של הפרשה גם לרכיב פיצויי פיטורים.
השיעור הכולל של ההפרשות הוא 12.5%, או 18.5% במקרה של הפרשה גם לרכיב פיצויי פיטורים.
שיעור ההפרשות כפוף להוראות הממונה על אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון שבמשרד האוצר, ההוראות שבתקנות מס הכנסה ותקנות קרן הפנסיה שבה מבוטחים העובדים.
הוראות שבתקנות מס הכנסה בנושא:
הגדלת חלקם של העובדים בהפרשות לביטוח פנסיוני
עובדים רשאים להגדיל את חלקם בהפרשות לביטוח הפנסיוני (ההפרשות המנוכות משכרם), עד לשיעור של 7% מהשכר. הגדלת השיעור המופרש לביטוח פנסיוני עשויה להגדיל את קצבת הפרישה (פנסיה) שהעובדים יהיו זכאי לה, ולהקטין את סכומי מס ההכנסה שהעובדים יידרשו לשלם בעד שנת המס שבמהלכה נוכו ההפרשים.
עובדים זכאי, בתנאים מסוימים, לניכוי או לזיכוי ממס הכנסה עבור הסכומים שנוכו משכרו בעד הביטוח הפנסיוני.
השכר לעניין חישוב ההפרשות לביטוח פנסיוני, ורכיביו
החל מתאריך 1.7.2016, השכר הקובע לעניין ההפרשות הוא השכר המוסכם בין המעסיק לעובדים, ובלבד שלא יהיה נמוך יותר מ"השכר המבוטח" שנקבע בצו ההרחבה לפנסיה חובה 2011. השכר המבוטח מחושב לפי הנמוך מבין שני אלה: השכר הבסיסי של העובד (ברוטו), או השכר הממוצע לפי חוק הביטוח הלאומי.
עד לתאריך 30.6.2016, ההפרשות לביטוח הפנסיוני היו מחושבות לפי הנמוך מבין שני אלה: השכר הבסיסי של העובד (ברוטו), כלומר: השכר המובא בחשבון בחישוב פיצויי פיטורים, או השכר הממוצע, לפי חוק הביטוח הלאומי.
שיעור ההפרשות לפנסיה – עלייה מדורגת
שיעורי ההפרשות עד לשנת 2017:
שיעור הפרשות לפנסיה שחלו לגבי התקופה שקדמה לשנת 2016 היו נמוכים מ-18% משכר העובד, והם הועלו בהדרגה משנת 2008.
העלייה המדורגת בשיעור ההפרשות לפנסיה, בטבלה שלהלן.
| החל ביום | הפרשות על חשבון המעסיק | הפרשות העובדים | הפרשות המעסיק לפיצויים | סך הכל |
|---|---|---|---|---|
| 1.1.2017 | 6.5% | 6% | 6% | 18.5% |
| 1.7.2016 | 6.25% | 5.75% | 6% | 18% |
| 1.1.2015 | 6% | 5.5% | 6% | 17.5% |
| 1.1.2014 | 6% | 5.5% | 6% | 17.5% |
| 1.1.2013 | 5% | 5% | 5% | 15% |
| 1.1.2012 | 4.16% | 4.16% | 4.18% | 12.5% |
| 1.1.2011 | 3.33% | 3.33% | 3.34% | 10% |
| 1.1.2010 | 2.5% | 2.5% | 2.5% | 7.5% |
| 1.1.2009 | 1.66% | 1.66% | 1.68% | 5% |
| 1.1.2008 | 0.833% | 0.833% | 0.834% | 2.5% |
בחירת הגוף והמסלול הפנסיוני
זכות העובדים לבחור את הגוף הפנסיוני
העובדים זכאים לבחור את סוג הגוף הפנסיוני שבו יבוטחו, כלומר: קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים.
העובדים זכאים גם לבחור בגוף פנסיוני מסוים שאליו יועברו ההפרשות.
זכות העובדים לבחור את המסלול הפנסיוני
העובד זכאי לבחור באפיק ההשקעה של הסכומים שנצברו לזכותם, מבין אפיקי ההשקעה המוצעים על ידי הגוף הפנסיוני.
דמי ניהול
הגופים הפנסיונים רשאים לגבות דמי ניהול. בתקנות נקבעו הוראות לגבי דמי הניהול המרביים שקופת גמל זכאי לגבות. להוראות התקנות בנושא דמי ניהול מרביים, לחצו כאן.
מועד העברת הכספים לגוף הפנסיוני
על המעסיקים להעביר את הכספים שהופרשו (הן חלקו של המעסיק והן חלקם של העובדים), לגוף הפנסיוני שבחרו העובדים, במועד המוקדם מבין אלה:
- תוך שבעה ימי עסקים מיום תשלום השכר
- או תוך 15 ימים מתום החודש שעבורו הופרשו הכספים
עיכוב בהעברת הכספים
ההשלכות של אי העברת כספים (הן חלק העובדים והן חלק המעסיק) לגוף הפנסיוני במועד:
- תשלום פיצוי על שכר מולן – כספים שלא הועברו על ידי המעסיק במועד, הופכים, במועד הקבוע בחוק ל"שכר מולן" שבגינו ניתן לחייב את המעסיק לשלם לעובדים ריבית בשיעור מיוחד, הקבוע בחוק.
- תשלום ריבית – מעסיק שלא הפקיד בקופת הגמל את התשלומים עבור העובדים תוך שבעה ימי עסקים מיום תשלום השכר, או חמישה עשר ימים מסוף החודש שעבורו משולם השכר, לפי המוקדם מביניהם, חייב לשלם לקופת הגמל ריבית בשיעור הקבוע בתקנות.
חשוב לציין:
חקיקה ונהלים
- צו הרחבה בדבר הגדלת הפרשות לביטוח פנסיוני במשק (2016)
- צו הרחבה לפנסיית חובה (נוסח משולב)- 2011
- תרשים זרימה המפרט הליך ההפרשה לפנסיה בגין עובד חדש.
- נושא קופת גמל כשכר מולן: חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, סעיף 19א
- המועד להעברת כספים לגוף הפנסיוני והחיוב בריבית: תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תשלומים לקופת גמל), תשע"ד-2014
מקור מידע
- דף זה עודכן לאחרונה בתאריך 24.01.2021
- מקור: משרד הכלכלה » זרוע העבודה
