1. לוח מועדי תשרי תשפ"ז (סתיו 2026)

חגי תשרי בשנת תשפ"ז מתפרסים על פני החודשים ספטמבר ואוקטובר 2026. מאפיין ייחודי של שנה זו הוא סמיכות מועדי החג לסופי השבוע, כאשר חלק מימי החג חלים בשבת עצמה. להלן הפירוט הכרונולוגי והסטטוס החוקי של כל מועד:

2. זכויות עובדים: מסגרת החוק וצווי ההרחבה הכלליים

א. הבחנה בין עובד חודשי לעובד שעתי/יומי

הדין הישראלי יוצר הפרדה מוחלטת באשר לאופן התשלום עבור ימי החג:

• עובד במשכורת חודשית (גלובלית): עובד המשתכר משכורת חודשית קבועה זכאי לקבל את מלוא משכורתו החודשית הרגילה, ללא כל ניכוי בגין היעדרותו בימי החג הרשמיים. ימי החג נחשבים כימי מנוחה בתשלום מלא.
• עובד שעתי או יומי (דמי חגים): לפי צו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה (הסכם מסגרת 2000), עובד שעתי או יומי זכאי לתשלום מלא בעד 9 ימי חג בשנה (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות ושמחת תורה, 2 ימי פסח, יום העצמאות וחג השבועות), וזאת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים:
  1. השלמת 3 חודשי עבודה לפחות אצל המעסיק או באותו מקום עבודה.
  2. העובד לא נעדר מעבודתו ביום העבודה שקדם לחג וביום העבודה שלאחריו, אלא אם היעדרותו נעשתה בהסכמת המעסיק (לרבות מחלה מאושרת או חופשה שתואמה).
  3. יום החג לא חל ביום המנוחה השבועי של העובד (שבת), אלא אם נקבע אחרת בהסכם מיטיב.

ב. סוגיית חג החל בשבת בשנת תשפ"ז (2026)

בחגי תשרי 2026, יום א' של ראש השנה, החג הראשון של סוכות ושמחת תורה חלים כולם בשבת.

על פי צו ההרחבה הכללי, עובד שעתי אינו זכאי לתשלום דמי חג בעד חג החל ביום המנוחה השבועי שלו (שבת). יחד עם זאת, בתי הדין לעבודה קבעו כי אם יום השבת הוא יום עבודה רגיל על פי סידור העבודה הקבוע של העובד, הוא יהיה זכאי לדמי חג. כמו כן, בצווי הרחבה ענפיים רבים קיימת הוראה מיטיבה מפורשת המעניקה פיצוי או תשלום חלופי גם בעבור חג החל בשבת.

ג. גמול עבודה ביום החג בפועל

העסקת עובד ביום חג אסורה ככלל, אלא אם ניתן למעסיק היתר העסקה מיוחד לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951. עובד המועסק בפועל ביום חג זכאי לגמול כדלקמן:

• עבודה מתוך כורח (דרישת המעסיק): לפי הפסיקה המנחה של בית הדין הארצי לעבודה (הלכת רופין), עובד שעתי שנאלץ לעבוד ביום החג זכאי לשכר עבודה רגיל (100%) + גמול עבודה במנוחה שבועית (150%), ובסך הכל 250% משכרו הרגיל (או שכר של 150% בתוספת דמי חג מלאים).
• עבודה מתוך בחירה חופשית: עובד שבחר לעבוד ביום החג מרצונו החופשי זכאי לגמול של 150% משכרו בלבד.
• שעות נוספות בחג: שעות עבודה שמעבר למכסה היומית ביום החג מזכות בגמול שעות נוספות המחושב על בסיס תעריף החג (כלומר 175% עבור השעתיים הראשונות, ו-200% החל מהשעה השלישית).

3. הוראות ייחודיות בצווי הרחבה והסכמים קיבוציים ענפיים

במשק הישראלי חלים עשרות צווי הרחבה ענפיים המרחיבים את זכויות העובדים מעבר לרף המינימלי הקבוע בחוק:

א. ענף השמירה והאבטחה

לפי צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה:

• עובד אבטחה זכאי לתשלום דמי חגים מלאים החל מיומו הראשון בעבודה (ללא תקופת המתנה של 3 חודשים).
• עובד המועסק במשמרת בחג זכאי לתשלום שכר בשיעור 150% וכן ליום מנוחה חלופי בתשלום, או לתשלום של 250% עבור שעות העבודה במועד.
• זכאות לשי לחג מוגדל פעמיים בשנה (בראש השנה ובפסח) בסכום מינימלי המתעדכן מעת לעת.

ב. ענף הניקיון והתחזוקה

לפי צו ההרחבה לעובדי ניקיון ותחזוקה (החל ממרץ 2014):

• זכאות ל-10 ימי חג בשנה (תוספת יום אחד מעבר לצו הכללי), לרבות זכאות ליום בחירה בתשלום מלא.
• תשלום דמי חג מלאים לעובד גם אם נעדר בסמוך לחג עקב סידור עבודה שקבע המעסיק.
• חובת מתן שי לחג בסכום שנקבע בצו, כאשר חל איסור מוחלט לפדות את השי בכסף במקום תווים או מתנה בשווי הנדרש.

ג. ענף הבנייה והתשתיות

צו ההרחבה בענף הבנייה קובע תנאים ייחודיים:

• עובדי בניין זכאים לתשלום דמי חגים מלאים לאחר 3 חודשי עבודה, בשיעור שכרם היומי הרגיל הכולל תוספות ענפיות קבועות.
• הסדרי יציאה לחופשה מרוכזת בחול המועד סוכות דורשים תיאום מוקדם והבטחת פדיון ימי חופשה צבורים בלבד.

ד. המגזר הציבורי והתקשי"ר

עובדי מדינה והעובדים בגופים המתוקצבים (ההסכמים הקיבוציים מול הסתדרות העובדים הכללית) נהנים מהסדרים מיטיבים:

• ערבי חג: יום עבודה מקוצר של 5 שעות בלבד בתשלום מלא.
• חול המועד סוכות: יום עבודה מקוצר (לרוב 5 שעות ביום), או "פגרת חגים" / חופשה מרוכזת במתכונת מיוחדת שבה המעסיק והעובד מתחלקים בעלות ימי ההיעדרות ("חצי על חשבון המעסיק וחצי על חשבון העובד").

4. חול המועד וחופשות מרוכזות: גבולות סמכות המעסיק

חול המועד סוכות (27 בספטמבר – 1 באוקטובר 2026) מהווה לעיתים קרובות מוקד למחלוקות לגבי הוצאה כפויה לחופשה:

• קביעת מועד החופשה: על פי סעיף 6 לחוק חופשה שנתית, המעסיק הוא בעל הסמכות לקבוע את מועדי החופשה של עובדיו, לרבות החלטה על סגירת המפעל או המשרד והוצאת העובדים לחופשה מרוכזת ("הדממה").
• חובת הודעה מוקדמת של 14 יום: אם החופשה המרוכזת כוללת 7 ימים רצופים ומעלה (כולל ימי שישי ושבת), חובה על המעסיק למסור הודעה רשמית בכתב לעובדים לפחות 14 יום מראש.
• איסור צבירה שלילית: מעסיק אינו רשאי להוציא עובד לחופשה שנתית מרוכזת על חשבון ימי חופשה עתידיים אם אין לעובד מספיק ימי חופשה צבורים, אלא אם העובד ביקש זאת במפורש ובכתב. במידה והמעסיק כופה חופשה על עובד שאין לזכותו יתרה חיובית, המעסיק מחויב לשלם לעובד את שכרו הרגיל מבלי לפגוע בצבירה העתידית.